דף מידע ותרגול – נשימות לשלבי הלידה

שימי לב – שימוש מודע ומכוון בנשימה יכול להועיל רבות במהלך הצירים והלידה. כדי שאכן תוכלי להיעזר בו חשוב ביותר לתרגל שימוש בנשימה מודעת, זמן מה קודם ללידה. הקדישי זמן לתרגול הנשימה מדי יום ורצוי אף מספר פעמים ביום, עד שתהיה עבורך תהליך פשוט ונגיש.

שלב התחלת הצירים

נשימות בטן (נשימה טבעית, נשימה של תינוקות):  עם כל שאיפה מלאי את  חלל הבטן באוויר (שימי לב כיצד הבטן מתנפחת). בנשיפה רוקני את האוויר מהבטן (שימי לב כיצד הבטן מתרוקנת).

עם כל ציר שמגיע: שאיפה לקצב 4 ונשיפה לקצב 6, התמקדות פנימה לתוך הגוף, נשיפה יורדת למטה לחלל האגן ממלאת את האגן באוויר / צבע / חוֹם.

תשומת לב לנשימה, ההתמקדות מכוונת פנימה אל התרחבות/ התרככות/ פתיחה של כל אזור האגן.

נשימה רגילה בין הצירים.

  • כאשר תכיפות הצירים מתגברת, משך כל ציר מתארך ועצמתו עולה, יתכן ויעלה צורך לקצר את משך כל נשימה (נסי לעבור לקצב שאיפה 3 נשיפה 4).

  • ניתן להוסיף לנשימות שימוש בדמיון. (כדי שהשימוש בדמיון יהיה זמין ויעיל, יש לתרגל אותו באופן סדיר זמן מה קודם ללידה ולשתף את המלווה בדימויים שעלו והורגשו כ"נכונים" עבור היולדת).

הצעות לדימויים בזמן הנשימה (הוסיפי כל דימוי אחר שיעלה ותרצי להשתמש בו. רצוי לכתוב אותו לפרטיו ולתרגל בהתחלה דרך הכתוב):

  1. דמייני צינור העובר במרכז גופך מפתח הנרתיק ועד קצה ראשך. תני בדמיונך לצינור קוטר מתאים, חומר ממנו הוא עשוי, שקיפות/עכירות... עם כל שאיפה דמייני את האוויר עולה בצינור, ממלא אותה בצבעים המתערבלים כלפי מעלה ופורצים החוצה במזרקה של צבע. בנשיפה מתערבלים הצבעים כלפי מטה, ממלאים את האגן בבריכה של צבע.

  2. דמייני שעם כל שאיפה את נישאת על גבי גל ביום כחול, שיאה של השאיפה נושא אותך אל שיאו של הגל, כאשר עם הנשיפה נושא אותך הגל בבטחה אל החוף. ושוב. בדמיונך, חושי את מגע המים על הגוף, את תחושת הציפה-נשיאה על גבי הגל, את הגלישה אל החוף...

  3. (הדימוי כאן נעשה אל הנשיפה בלבד) שאפי אוויר ככל שריאותייך מבקשות, דמייני פרח לוטוס עם עלי כותרת הוורודים או הלבנים, עליו דמויי הלב הירוקים, שט בבריכת האגן שלך. עם כל נשיפה דמייני את האוויר פותח את עלי הלוטוס, צובע אותם בוורוד/לבן עמוק, מבריק, חי. ושוב.

תפקיד המלווה בעידוד מילולי, ספירת קצב הנשימה והתאמתו ליולדת, נשימה משותפת, קשר עין, מגע תומך לפי הצורך. הזכרת הדימויים שתורגלו קודם.

לעיתים מתחיל הצורך ללחוץ וההנחיה היא לא ללחוץ (עדיין אין פתיחה/מחיקה מלאים)

עם כל ציר שמגיע,

נשימות סרעפת: השאיפה ממלאת את חלל הריאות ומעלה את הסרעפת כלפי מעלה, מרחיבה את המרווחים בין הצלעות. הנשיפה מכוונת החוצה, אל המלווה, מכווצת את הסרעפת והצלעות בנשיפות קצובות.

לקיחת אויר לקצב 3 ונשיפה החוצה כלפי המלווה ב-4-5 נשיפות קצרות.

כאן חשובה מאוד ההתמקדות החוצה, מחוץ לגוף.

* תפקידו של המלווה בשלב זה משמעותי ביותר, בתמיכה, עידוד מילולי עדין, נשימות עם היולדת, קשר עין תמידי, אולי מגע תומך ביד.

חשוב ביותר לשמור לא להיכנס לנשימות שטוחות ע"י תזכורת מתמידה של מיקום הנשימה לסרעפת, קצב שאיפה ונשיפות קצובות.

זמן ללחוץ

כאשר צוואר הרחם יגיע למחיקה ופתיחה מלאה, בוודאי תגיע תחושה כמעט בלתי נשלטת "ללחוץ" (לעיתים תהיה תחושה זו דומה לצורך עז לעשות קקי).

תינוקך בשלב זה נמצא בתוך תעלת הלידה, במסעו לקראת המפגש לו שניכם מחכים.

זהו מצב בו עליך לרכז את מירב כוחות ההתמקדות והמאמץ. שמרי את מאמצי הלחיצה לזמני הצירים בלבד ונוחי לאגירת כוחות מחודשת ביניהם.

כדי לעזור בצורה היעילה ביותר לגופך, מלאי את ריאותייך באוויר ובזמן הלחיצה שחררי את האוויר בהדרגה לכיוון חלקו האחורי של גבך למטה אל פי הטבעת.

פתח הנרתיק, פי הטבעת והפרינאום צריכים להיות רפויים ככל שניתן כדי ששרירי רצפת האגן יוכלו להימתח ולאפשר לתינוקך מעבר מהיר יותר.

שימוש בקול נמוך המכוון לתוך תחתית האגן יסייע להרחבת פתחי האגן וריכוך הרצועות.

האמיני בגופך וביכולתו הטבעית ללדת את תינוקך. הסירי מעליך דאגות או תחושות בושה, שמא בזמן הלחיצות גם מעיך יתרוקנו. זהו תהליך טבעי ומובן בחדר הלידה.

* תפקיד המלווה: גם כאן, חשובה ביותר הנוכחות והתמיכה שביכולתך להעניק. עם כל ציר שמגיע, הזכרת כוון הנשימה לאחורי הגוף ולמטה, עידודה ביכולתה המופלאה ללדת, עידודה למנוחה בין הצירים לאגירת כוחות חדשים.

חשוב לזכור: גם אם היולדת תדחה מגע או קשר עין או אולי גם עידוד מילולי, נוכחותך חשובה ותורמת בעצם התחושה שהיא לא לבד. אין לנסות לכפות דבר, גם אם סיכמתם מראש...

פעמים רבות נוכחות, כוונה, תשומת לב שקטה ואמונה בלבד, מאפשרים יצירת אוירה תומכת ומעודדת.

בברכת חווית לידה מופלאה ובריאות שלמה